חוקי הטבע

הוא נוסע במכונית ארבע על ארבע וממלא תמיד מיכל דלק מלא

יש לו אגזוז שחור מאחוריו כשהוא נוהם את דרכו על האספלט

כואב לו הראש הוא לוקח כדור

אוכל מכל הבא ליד

שובע מכל הנאה אפשרית ככל שיכול בכל רגע

הוא אינו מסופק לעולם

תמיד חסר

במרדף אחרי עוד ועוד

אינו קשוב לסובב

אינו נכנע למזג האוויר

סערות, חמסינים, סופות

הוא

אינו ניתן לעצירה.

כשמגיע לאזור חדש חושב על הכביש שיסלול הבתים שיקים וההנאות החומריות שצופן בחובו

נדל"ן נדל"ן

עוד ועוד עד בלי די

אינו ניתן לעצירה.

מכלה כל חלקה טובה עד תום

יונק את לשד הדברים

ממלא עצמו בעוד ועוד חפצים

לעולם אינו מסופק

פיתוי על סף מפתנו כל רגע

מתפתה בשמחה

אינו ניתן לעצירה.

הנחלים הזדהמו

הבארות יבשו

האוויר הזדהם

הסופות השתוללו

השריפות כילו

החיות הוכחדו

המזונות הונדסו

שטחי החקלאות צרו

היבולים נבלו

הקרחונים נמסו

ואיים של זבל שטים על הימים

הוא שכח

חוקי טבע ודין

שכח הקשבה

שכח איזון קבלה ונתינה

כורת עץ ולא שותל

קוטף את כל הפירות ולא משאיר פרי אחד לזרעים להמשכיות

מכלה משאבים עד תום

אפילו כאלה שנוצרו במיליוני שנה
הורס חלקות ומצית מלחמה

מרבה חפצים על חשבון התפתחות

מרבה דאגות ופחדים

מרשה לעצמו חוסר שליטה

הוא גידול בגוף העולם.

יום אחד מתעורר

כואב לו הראש

הכדור לא עוזר

לעולם המצוץ החבול המרוקן אין יותר מה להציע

"חפש בתוך עצמך" אומר לו

ואינו יודע,

אינו יודע לחפש

אינו יודע למצוא

רק יודע לשמוע את עצמו אומר

עוד ועוד ועוד חפצים

איך יעבור?

הוא, ניתן לעצירה.

השפעה

עמדו המון בני אדם, יחד כגוש, עיניהם מהופנטות והסתכלו על אחד שנאם בפניהם

זזו כאחד לפי תנועות שפתיו

ובידיו אותם ניצח לכל כיוון אשר חפץ בו.

צייר בעיני רוחם תמונות של דברים אשר ירצו

משופשף וערמומי כמו סוכן מכירות

והם קנו

וקנו

ושילמו ביוקר.

יום אחד בתוך הגוש

אחד מכולם שלח ידו לכיסו ולא מצא דבר

כיסו היה ריק מכל דבר

גם מעקרונות

כך לפתע ניחתה עליו גודל אחריותו למצבו, ופיו נפער

במקומו ננעץ והפסיק לנוע מצד לצד כמו ההמון שמסביבו.

נתקלו בו הנעים ולאחר זמן מה לאט זז מתוך ההמון ונעמד על גבעה ליד

משקיף ורואה את התמונה בכללותה

לפתע ראה

המון שנע למוצא שפתיו של אחד שעומד על גבעה ממול ובעצם הוא בובה שמופעלת על יד של אחד אחר ומדבר בקולות של קבוצה של אינטרסנטים.

ואיך ידע?

ראה, במו עיניו ראה

הם יושבים מסביב למשחק המונופול, וזזים קונים ומוכרים, וכל פעם שמגיעים למשבצת, יוצאת הבובה על יד ואומרת לגוש בני האדם מה הם רוצים.

ואלה הולכים וקונים, וקונים, ומשלמים ביוקר.

"וואו, אני לא מאמין!" צעק האחד

ופנה לצעוק אל ההמון "תראו, תראו...תתעוררו"

אבל אף אחד לא התעורר, כי נוח שם בתוך הגוש, אין צורך לחשוב, או לקחת אחריות, 

יש רק צורך אחד, מה שהנואם אומר, קל מאוד להיות שם בתוך הגוש.

אפילו שהכיסים ריקים.

אפילו שמתים.

באמת רוחות של שינוי

אמת

האמת סובייקטיבית

האמת לא צריכה הגנה

האמת קיימת בבסיס כל אדם.

אין שניים עם אותה אמת.

האמת היא כצורה תלת ממדית אשר כל אחד עומד בנקודה משל עצמו.

כך בצורה תלת ממדית יש ימין ויש שמאל, יש למעלה ויש למטה, יש קדימה ויש אחורה, והכל נקודות הסתכלות.

והצורה שבה עומדים בני האדם נוסעת בחלל ומושפעת ממזג האוויר.

הנאחזים

רוחות שינוי נושבות, והצורה מתערבלת בהן, והשקפת כל אחד אמורה להשתנות.

אלה שגרים למעלה בצורה מקבלים יותר רוחות, מאז ומתמיד, והשינוי קל להם.

אלה שבתחתית הצורה שבקושי קיבלו רוח כל הזמן, כאשר רוחות השינוי נושבות גם באותם המקומות הנמוכים, הפחד אוחז בהם, והם נאחזים. מעולם לא חוו כזו רוח.

והאמת שלהם עם עצמם עומדת למבחן.

והם שוב ושוב נכשלים.

על כישלונותיהם הם באים בטענות לאלה שבצורה מעל, ומתעמתים איתם על האמת הנושנה אותה הם אוחזים, אותה אמת שאיבדה כבר משלמותה, והם נאחזים בפיסות המתפוררות שלה שמתפזרות ברוח.

במקום להעז ולהינשא על כנפי השינוי הם מדקלמים מסגרות חיים ישנות ונאחזים בקרנות.

וכדרך הטבע – יקרה אשר יקרה.

באופן אישי

אדם נאחז בקרן והרוח נושבת בחזקה.

משבים מטלטלים אותו ימינה, ומשבים מטלטלים אותו שמאלה, והוא, כדגל מתנפנף.

את כל כוחו השקיע בלאחוז, עד שלא עמד לו כוחו וידיו נתלשו מאחיזה.

אך במקום ללמוד להינשא על כנפי הרוח בשליטה ולעבר מטרה, ניצל את זמנו באחיזה, ולכן ברגע שנעזב כל שיכל לעשות הוא לצעוק: "אני עף"

הוא אכן עף, ללא כיוון וללא שליטה, עד היום לא נמצא.